<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ג</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ועל כולם אם ידע אדם לפני מי הוא מתפלל יכון כראוי ויטול שכרו משלם, כדגרסינן פרק תפלת השחר תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבי, למדנו ארחות חיים. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם; וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים. ובדבר הזה תהיו נכנסים לחיי העולם הבא.
<h2>דף ל:</h2>
כל אדם ישתדל להיות זהיר בתפלתו ויאמר אותה באימה, ביראה, ברתת, בזיע, כמי שעומד לבקש על נפשו מלפני אדון העולם וישים לבו בכפו, כדגרסינן בפרק קמא דתעניות (ח, א), ואמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים (איכה ג, מא). וצריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדגרסינן בפרק מצות חליצה (יבמות קה, ב), רבי חייא ורבי שמעון הוו יתבי, נפק מילתא מבינייהו, פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיהיו עיניו למטה, שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים-א ט, ג). פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיהא לבו למעלה, שנאמר נשא לבבנו אל כפים וגו'. אדהכי אתא רבי ישמעאל בר יוסי לגבייהו, אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה, בתפלה. אמר להו, כך אמר אבא, המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה לקיים שני המקראות הללו. מצאתי במדרש: חיב אדם לנענע עצמו בתפלה, על שם שנאמר כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה, י). וכן מנהג החסידים.
<h2>דף לא.</h2>
ויעשה תפלתו בכונה ובחתוך שפתים ובלחש בלי השמעת קול, כמו שלמדנו מחנה, כדגרסינן בפרק אין עומדין אמר רב המנונא: הלכתא גברותא אכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה (שמואל-א א, יג), מכאן למתפלל שיכון את לבו. רק שפתיה נעות (שם), מכאן למתפלל שיחתך בשפתיו. וקולה לא ישמע (שם), שלא ישמיע קולו בתפלתו. ויחשבה עלי לשכרה (שם), מכאן שהשכור אסור להתפלל. ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך (שם שם, יד), מכאן לרואה דבר מגונה בחברו, שחיב להוכיחו. ותען חנה ותאמר לא אדני (שם שם, טו), אמר עולא ואיתימא רבי יוסי בר חנינא, אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקדש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה. אשה קשת רוח אנכי וגו' (שם), מכאן למי שחושדין אותו בדבר ואין בו, שצריך להודיעו. ויען עלי ויאמר לכי לשלום (שם שם, יז), מכאן לחושד לחברו ואין בו, שצריך לפייסו; ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך (שם). אל תתן וגו' אני האשה הנצבת עמכה בזה (שם שם, ט"ז, כ"ו), אמר רבי יהושע בן לוי מכאן, שאסרו לישב בארבע אמות של תפלה. ומצינו במדרש, "זה" בגימטריא: יב, ארבע אמות לפניו ושמונה אמות לשני צדדיו.
<h2>דף לא:</h2>
מצינו בתשובת הגאונים, בשם רב ברגלוני: אחד יושב ושנים מתפללין סימן רע ליושב, אלא מרחיק ארבע אמות ומתפלל, דכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה, מלא ה'. והני מילי כד יתיב במילי דעלמא ובטיל, אבל יתיב וקרי קריאת שמע, או במילי דצלותא, לית לן בה. ומאי דבעי, מתרחק חמש אמות, ארבע לשכינה ואחד לדידיה. ועוד לגאון ז"ל: אסור לישב בצד ארבע אמות, מפני שארבע אמות של תפלה מקום שכינה הוא. וראיה לדבר, שכשיפטר אדם מתפלתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל. וכל כך למה, מפני כבוד השכינה. ואם היה קורא קריאת שמע או עוסק בדברי תפלה ואין מפליג עצמו לדברים אחרים, מותר.
